<h1>ראב"ן שו"ת סימן ק"ד</h1>
<h2>דף קעו:</h2>
ראובן שהביא מערופיא שלו לשמעון ואמר לו ראובן לשמעון הלוה מנה למערופיא שלי בכך וכך רבית לשבוע באמנה וכל מה שיבא לך הפסד בדבר זה אני מקבל עלי לשלם לך ההפסד ובתנאי הזה הלוה שמעון המנה למערופיא של ראובן, לסוף ימים פרע הגוי המנה לשמעון וכבר עלה [הריבית] לרביע כסף והריבית לא פרע לו, אם אותה קבלה שקיבל עליו ראובן לשלם ההפסד אי הוי קבלה או לא, כיון דלא הקנה ראובן לשמעון בקניין גמור לשלם אם יארע לו שום הפסד, ואת"ל דהוי קבלת אחריות לשלם לו ההפסד, ה"מ אם לא [היה] הגוי פורע הקרן דחייב ראובן לשלם לשמעון, אבל הריבית אסור לראובן ליתנו ולשמעון לקבלו, או דילמא כיון דראובן לא לוה משמעון כלום כי אם הגוי לוה וראובן קיבל אחריות ההפסד אין בזה רבית של ישראל, דלא אסרה תורה אלא ריבית הבאה מלוה למלוה דאמר רבא [ב"מ ס"ט:] שרי לאינש למימר ליה לחבריה הילך ארבעה זוזי ואותזפיה לפלניא לא אסרה תורה אלא ריבית הבאה מלוה למלוה הכא נמי ל"ש. נראה בעיני שאותה קבלה שקיבל עליו ראובן לשלם ההפסד קבלה גמורה היא בלא קניין, מדין ערב, שהרי על [נא]מנתו הלווהו ונעשה ערב בשעת מתן מעות וקפסיק הילכתא בשילהי גט פשוט [קע"ו:] ערב בשעת מ"מ לא בעי קניין, וה"מ בקרן שנתחייב ראובן לשמעון לשלם אם לא פרעו הגוי, אבל הריבית אינו חייב לשלם לו, ולא מפני שהוא אסור דלא אסרה תורה אלא ריבית הבאה מלוה למלוה כמו שאמרת, אלא שלא נתחייב ראובן באחריותו שהרי לא הלוה (הלוה מן) [לו את] הרבית על [נא]מנתו ולא מצינו ערב משתעבד בדבר שלא הלוה על ידו. ולא עוד אלא אפילו אם קיבל ראובן בידו מעות של שמעון להלוותם לגוי ברבית ופשע ולא הילוה אותם אלא הניחם בקופסא ולאחר זמן החזירם לו בעינו אינו חייב לשלם לו הריוח שהיה יכול להרויח במעותיו, ואינו יכול לומר לו אילו לא היו מעותי בטילין אצלך הייתי מלוה אותם בריבית ועכשיו הפסדת לי כל הריבית שהייתי יכול ליקח אילו הילויתי אותם אני או אתה, כדאמרינן באיזהו נשך [ע"ג:] אמר רב חמא האי מאן דיהיב זוזי לחבריה למיזבן חמרא ופשע ולא זבין ליה משלם כדקאזיל אפרוותא דבי לשפט, אמר אמימר אמריתא לשמעתא קמיה דרב זביד מנהרדעי [אמר כי קאמר רב חמא] הני מילי ביין סתם אבל ביין זה מאן יימר דמזבני ליה ניהליה, רב אשי אמר אפילו ביין סתם נמי לא מאי טעמא אסמכתא הוה ואסמכתא לא קניא, ולרב אשי מאי שנא מיהא דתנן אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא, התם בידו הכא לא בידו, וה"נ לאו בידו שמא לא היה מזדמן לו למי להלותם בריבית.
